המנון
שועלי המדבר
מילים:
מ.זכאי
כן אנחנו חבורה מלוכדת של אופנוענים
רוכבים עם הזריחה ועם השקיעה שבים
גם בשמש היוקדת רוכבים וגם בגשמים
סמל שועל תפור על מעילי עור שחורים
חבורה של גברים קשוחים וצרובי שמש
לכל אחד הגיע עם סריטה וזה לא מאמש
נשותיהם השלימו עם הגחמות המוזרות
כי הן יודעות שאין בנדון הרבה לעשות
בעיני רבים הרוכבים נחשבים לקשוחים
הכול רק פוזות לא התבגרנו עודנו ילדים
יוצא שנשותינו מטופלות בעוד ילד מגודל
וזה לא ילד מגודל כלל וכלל זה פשוט חמר
טוב לנו כפי שאנו ואין דבר שישנה אותנו
נמשיך לרכב ונהנה עד שירד המבול עלינו
נראה עצים רצים לצידנו והכביש מתחתינו
מישורים רחבים וגם הרים גבוהים סביבנו
אנו נמשיך לרכב כול עוד כוחנו במותנינו
נתפלל שלעולם אלמנות לא יהיו נשותינו
ונזכה לראות איך צומחים וגדלים ילדינו
שהדרך עליה אנו רוכבים תהיה מתחתינו
שועלי המדבר חבורה של אופנוענים
את הארץ לאורכה ולרוחבה חורשים
עם רעש האגזוזים מגיעים השועלים
בבגדי עור לבושים וניקלים נוצצים
לא חשוב כלל מה מזג האוויר בחוץ
תן אופנוע לשועל והוא ימצא תרוץ
זה מין שיגעון שאינו חולף עם הגיל
זו מין שריטה נפוצה וזה דבר רגיל
האישה התרגלה לגחמה של בעלה
באמת שאין מה לעשות ואין ברירה
היא מבינה זהו שיגעון שאינו חולף
או האופנוע או שהשועל פשוט ילך
כך חיים זה לצד זו הכלי והאישה
ובלית ברירה עם הזמן משלימה
אהבת השועל לאופנוע לא ייקחו
אם אפשר את האופנוע איתו ייקברו