השרברב (הובא ע"י מוריס זכאי)

פעם היה שרברב, ועבודתו של שרברב כידוע מלבד התקנה והחלפת צנרת בבתים, הוא גם נקרא לשחרר סתימות בבית או אפילו בבריכות בחוץ.

באחד הפעמים בהם עבד בשחרור סתימה בבריכה חיצונית ומרכזית, בחיפושיו אחר מקור הסתימה בין כל הליכלוך מצא שקית עור שחסמה את התעלה, שלף השרברב את אותה שקית, והביוב התחיל לזרום, מתוך סקרנות פתח השרברב את אותה שקית עור, ובתוך השקית גילה להפתעתו אוצר של יהלומים ומטבעות זהב, מאחר ואין לדעת למי שייכת אותה שקית לקח אותה לביתו שטף אותה מהצואה

שדבק בה, ותוך כדי, גילה עליה תאריך וחותם של בית מלוכה אוסטרי עתיק, שמח האיש מאוד והחליט להמיר את היהלומים בכסף. ערך היהלומים שהיו מאוד גדולים ונדירים בצבעם היה כמה מיליוני- דולרים.

האיש הפך משרברב שעיסוקו בצואה למיליונר.

לשרברב המיליונר היו המון חברים והוא תמיד נהג להזמינם על חשבונו לקפה, אבל מאחר והתעשר, הפך את הנוהג מקפה, לארוחות ערב כיד המלך, בתום הארוחה היה לו נוהג שלא הכירו חבריו, השרברב היה פותח בהסתר קופסא קטנה בגודל קופסת גפרורים עשויה כסף, ומריח את תוכנה.

חבריו ביקשו לדעת מה הוא מסתיר בתוך הקופסא אבל השרברב מאן לומר להם. באחת הארוחות ומצב רוחו מרומם מיין הסכים

להפצרותיהם של חבריו והראה להם את תכולת הקופסא, ומה היה  בקופסא,,,,, חתיכת צואה.

חבריו התפלאו מה פשר העניין ואז השרברב

ענה להם בזו הלשון, אני מריח את החרא על-מנת שלעולם לא אשכח מהיכן הגעתי, ושהכסף לא יעביר אותי על דעתי, וישנה אותי.

מוסר השכל הוא שהחיים הם גלגל, פעם אנחנו למטה ופעם למעלה

אבל, גם כאשר מזלנו ישחק, ויאיר לנו פנים, אסור לנו לשכוח להיות בני אדם טובים.