יש לנו עם נפלא

נסעתי מהר, קצת מעל המותר, אבל בזהירות. מיהרתי, לא זוכר לאן, אבל אני תמיד ממהר,

גם כשאני לא ממהר אני ממהר, טבע מחורבן שרכשתי במזרח התיכון.

 עצר אותי שוטר, עצרתי.

 "אדוני נסעת על 130 .... וזה וזה וזה "

 הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי "יהודי לא נותן דו"ח ליהודי "

קימץ את שפתיו, הביט עליי במבט עצוב, ואמר: "תשמע, זו העבודה שלי, אני צריך לתת דוחות למי שנוסע מעל המהירות המותרת!"

התפרצתי: "איך אתה לא מתבייש? אתה יהודי? איפה הלב שלך? לסבא שלך היית נותן דו"ח ? בשביל זה הקמנו מדינה? בשביל זה עברנו את השואה?! כדי שיהודי יתן דו"ח 250 שקל ליהודי ??"

הילדה שלי צרחה מהחלון הקצת פתוח, "יהודי לא נותן דו"ח ליהודי, יהודי לא נותן. . . "

אישתי הצטרפה וצעקה "תסתכל, תסתכל על הילדה. תסתכל למי אתה נותן דו"ח , קח את פו הדב אם כבר, איך אתה יכול להיות שותף בזה?"

השוטר השני, (זה שיודע לכתוב) שהיה לידו כבר לא יכול היה לשאת את המאורע, התחיל לבכות, השוטר הראשי חיבק אותו, וביקש ממנו לשבת בניידת ,ואז חזר אליי

פניתי אליו שוב, בתחינה שלא ייתן לי דו"ח אבל הוא היה נחוש.

אמרתי לו בקול רועד: "תשמע, אנחנו אחים, אתה לא האויב שלי, אבל אל תצפה ממני להושיט יד לקבל דו"ח, תצטרך לתת לי אותו ביד בכוח!".

הוא הנהן בראשו, ודחף לי דו"ח ביד בכוח, עם דמעות בעיניים. . .

... התחבקנו , בכינו. . . והוא סיפר לי שלפני שבוע הוא נתן דו"ח לאחותו שדיברה עם אמא שלו בפלאפון תוך כדי נסיעה. . .

חזרתי לאוטו עם דו"ח, ועם מחשבות על העם הנפלא שיש לנו .